אוי לרשע ואוי לשכנו

    וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם, נָסוּ לְקֹלָם. כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ! (פרק טז פסוק לד') למדנו במסכת אבות (פרק א – משנה ז): "נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת.". ומפרש שם רבי עובדיה מברטנורא: הרחק משכן רע. שלא תלמוד ממעשיו. ועוד, שלא תלקה עמו במפלתו, דאוי לרשע ואוי לשכנו. ואל תתחבר לרשע. שכך אמרו חכמים, כל המתדבק לרשעים אף על פי שאינו עושה…

    מיהו ה"מכה" האמיתי?

    וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי… (פרק כו פסוק כא') מפרש רבי משה בן מימון- הרמב"ם (הל' תעניות א' ג'): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי". מלשון מקרה. אם נאמר שהצרות באו עלינו במקרה, התוצאה תהיה "וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". ומוסיף "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי", כלומר אם תוסיפו לומר שגם המכות הבאות ארעו במקרה, "וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי! וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל…

    נזק על ידי דיבור

    וְרָאָה  הַכֹּהֵן,  וְהִנֵּה  נִרְפָּא  נֶגַע  הַצָּרַעַת  מִן  הַצָּרוּעַ!   (פרק יד פסוק ג') כידוע נגע הצרעת מגיע על כך שהאדם לא משגיח על דיבורו ובמקום לנצל את דיבורו לתועלת, אף הוא מקלקל וגורם נזק. כפי שמסביר זאת ה"אורחות צדיקים" בשער לשון הרע: "צריך שתתבונן ותבחין עניין הלשון, אשר כל עניני האדם לרעה ולטובה תלויים בה. יכול האדם לעשות בלשון עבירות גדולות ועצומות אין מספר, כגון מלשינות ורכילות וליצנות וחניפות ושקר…

    זהירות חושך לפניך !

    וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה… (פרק כה' פסוק לד') ומסביר הרמב"ן [רבי משה בן נחמן 1194-1270] שמהותו של עשיו היא אדם שחושב רק על ההנאה העכשווית. "וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם, וַיֵּלַךְ". הבכורה שמחכה לו בעתיד אינה מעניינת אותו כלל! וכך היא לשונו: "וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעתם ולא יחושו ליום [ה]מחר" עכ"ל. ועל…

    כתר יתנו לך

    וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (פרק ה פסוק יח') כותב על כך רש"י הקדוש: ופרע. סתר את קליעת שערה כדי לבזותה, מכאן לבנות ישראל שגלוי הראש גנאי להן! מעלת כיסוי ראש צנוע לאשה נשואה: א. זוכה לבנים תלמידי חכמים. כמובא בגמרא (יומא מז.): "שבעה בנים היו לה לקמחית…" ב. זוכה שתשרה שכינה בביתה. "אמר רב ששת: שיער באשה ערוה" (ברכות כד') ג. נותנת כח לבעלה…

    עוד עשרה, וסדום לא הייתה נחרבת!

    וַיֹּאמֶר- אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה? וַיֹּאמֶר- לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה! (פרק יח' פסוק לב') אברהם אבינו פונה אל הקב"ה בבקשה להציל את תושבי סדום, לאחר שהתורה מעידה עליהם: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד"! (פרק יג' יג') אברהם טוען כלפי ה' שלא ראוי להשמיד את כל העיר בעוד יש בקרבה לפחות 50 צדיקים. וה' עונה לו שאכן הוא לא היה משחית את העיר…

    שעה נוספת, ללא תוספת!

    וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ … (פרק לב פסוק טז') בני גד ובני ראובן פונים אל משה רבינו בבקשה להישאר בעבר הירדן, ולא להיכנס ולקבל נחלה בארץ ישראל. כי ראו שבעבר הירדן יש מקנה ועשב לכל צאנם הרב. אך בבקשתם מזכירים הם קודם את צאנם, ואח"כ את בניהם. כותב על כך רש"י : "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם, אמר להם משה:…

    נחלתם של שבט לוי

    צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת, וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם. (פרק לה פסוק ב') וכך כותב הרמב"ם (שמיטה ויובל פרק יג): "וְלָמָּה לֹא זָכָה לֵוִי בְּנַחֲלַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּבְבִזָּתָהּ עִם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהֻבְדַּל לַעֲבֹד אֶת ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְהוֹרוֹת דְּרָכָיו הַיְשָׁרִים וּמִשְׁפָּטָיו הַצַּדִּיקִים לָרַבִּים שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים לג י') "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל". לְפִיכָךְ הֻבְדְּלוּ מִדַּרְכֵי הָעוֹלָם. לֹא עוֹרְכִין מִלְחָמָה כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נוֹחֲלִין וְלֹא זוֹכִין…

    אהבת מוסר