משל ונמשל

וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה! (פרק ח פסוק יז') לעיתים אדם מתגאה ב"מתנות" שקיבל מה' למרות שאין לו שום סיבה. ניתן להבין על פי משל לגביר אחד ששלח שני אנשים למדינה רחוקה לקנות לו אבנים טובות. לאחד נתן לעסק זה אלף זהובים ולשני לא נתןכי אם מאה זהובים. מעלו השניים בתפקידם ופיזרו את המעות בדרך בדברי הבל עד שלא נשאר ביד בעל האלף כי אם…

אֲרוּרִים כָּל־הָרְשָׁעִים, בְּרוּכִים כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לטוֹב…     (נוהגים לאמר לאחר קריאת המגילה) מדוע חרבונה רק "זָכוּר לטוֹב" ולא מקבל ברכה יחד עם כל ישראל? מסביר זאת המגיד מדובנא בעזרת משל על אדם עיור שהלך ברחובה של עיר, ולפתע הרגיש מכה בכתפו. ברגע שהתאושש מהמכה הבין שארנקו נגנב ממנו, והחל לזעוק בייאוש לעזרה ולנופף בידיו אנה ואנה. ראה זאת הנער הצעיר שגנב ממנו את הארנק, וריחם על העיור חסר הישע,…

וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם! (פרק כ פסוק כג') רב אחד השתדך עם עגלון מעיר רחוקה. ומכיוון שבתיהם היו רחוקים מרחק רב זה מזה, קבעו המחותנים בניהם, כי החתונה תיערך בעיירה אחת הנמצאת באמצע הדרך. ביום החתונה חשב הרב בליבו: הן אם אבוא אל החתונה בלבוש הרב, בחליפה הדורה ומגבעת, אבייש את המחותן העגלון… חשב ועשה.. פשט הרב את בגדיו…

וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה! (פרק יח פסוק ט') גם אם אדם מבטיח שממחר הוא מתחיל להשתנות ולהגיע לשיעורי תורה, עדיין הוא צריך לעמוד בכמה מבחנים. משל למה הדבר דומה: אחד פתח גמ"ח לכלי עבודה. יום אחד הגיע אליו מישהו וביקש מסור חשמלי. הוא אמר לו- "זה במחסן". חיפש ולא מצא, חזר אליו. אמר לו: "נראה לי שזה בבית של השכן". הלך אותו אחד, חיפש…

וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם ! (פרק א פסוק לב') מהו הדבר שבו עם ישראל לא האמינו? רבינו חיים בן-עטר מסביר שמדובר על ניסי המדבר. שבהם הקב"ה נשא את ישראל, כמו אב שנושא את בנו, כמו שכותב הפסוק: "וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם.." (דברים א לא') ואף על פי כן עדיין לא האמינו. האור החיים מביא משל למה…

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם… וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ!  (פרק כג פסוק ה') פסוק זה הסביר המגיד מדובנא במשל: פעם אחת בא כפרי אחד לישיבה ובקש מראש הישיבה כי ימצא בעבורו חתן הגון לבתו. מתחייב אני – ענה הכפרי – לפרנס את חתני ולספק לו את כל צרכיו. בחר ראש הישיבה חתן מופלג בתורה ובמעשים טובים וכעבור זמן נשא החתן…

וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים בַּחֲלוֹם.. כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ.. (פרק לא פסוקים יא' יב') הקב"ה ממשיך להעשיר את יעקב אבינו למרות שלבן הארמי מנסה לקחת ממנו את הכל. החפץ חיים המשיל משל למה הדבר דומה: לאדם אחד שחילק מנות מזון לכל אחד מבניו. חטף אחד מהבנים את מנת אחיו. הלך הבן הנגזל אל אביו ואמר לו: "אבא ביקשתי ממנו שיחזיר לי את חלקי, אולם הוא מסרב,…

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם (פרק ט פסוק כג') מדוע נקטה התורה לשון יחיד וַיִּקַּח ולא לשון רבים: "ויקחו"?! ומבאר רש"י: "לימד על שֵׁם שנתאמץ במצווה יותר מיפת" משל למה הדבר דומה: לאב שהיה לו בן עצלן וכל יום היה קם בשעות הצהרים ויושב בטל. משכלו הקיצים הודיע האב לבנו כי ממחר הוא מתחיל לעבוד ולא מעניין אותו במה… למחרת…