לדון לכף זכות
נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן! (יג פסוק ט')
השורש שממנו נולדים דברי הלשון הרע והרכילות, זה שאדם לא דן לכף זכות. וכאשר אדם רואה את חברו עושה מעשה ודן אותו בליבו לכף חובה, הרי כבר יש בידיו דברי לשון הרע או רכילות לספר, ובהרבה מקרים זו רק שאלה של זמן מתי הוא יספר את הדבר או יפעל ממש לרעת חברו, ואם היה דן לכף זכות לא היה לו מה לספר על חברו, והלשון הרע לא היתה נולדת כלל.
התורה כבר הזהירה על דבר זה בציווי: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט טו'). ואם ננהג כך, לא נבוא לידי לשון הרע.
מעשה במרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שבא אדם מסוים לבקרו בשעה שבע וחצי בבוקר, והרבנית אמרה למבקר שהרב ישן.
תמה האיש "מה, הרב ישן עד שבע וחצי בבוקר?". הרב, ששמע את הדברים, קרא לו אל הקודש פנימה ואמר לו: "אל תמהר לדון אותי לכף חובה, כיוון שאתמול חזרתי בשעה 12 בלילה מארבעה שיעורים בארבעה מקומות. ושלחו לי פקס מארגנטינה לגבי אשה עגונה, וכתבתי תשובה ארוכה עד לשעה חמש בבוקר, והתרתי אותה. והלכתי להתפלל בנץ וחזרתי לנוח קצת, ולכן הוי דן את כל האדם לכף זכות".