וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי, וְלֹא תֹאבוּ לִשְׁמֹעַ לִי… (פרק כו פסוק כא')
מפרש רבי משה בן מימון- הרמב"ם (הל' תעניות א' ג'): "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי קֶרִי". מלשון מקרה. אם נאמר שהצרות באו עלינו במקרה, התוצאה תהיה "וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה שֶׁבַע כְּחַטֹּאתֵיכֶם". ומוסיף "וְאִם בְּאֵלֶּה לֹא תִוָּסְרוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי קֶרִי", כלומר אם תוסיפו לומר שגם המכות הבאות ארעו במקרה, "וְהָלַכְתִּי אַף אֲנִי עִמָּכֶם בְּקֶרִי! וְהִכֵּיתִי אֶתְכֶם גַּם אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם" יבואו חלילה עוד פורענויות. "וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי, וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי". ופירש הרמב"ם שיבוא עונש כפול, גם על החטאים וגם על ההתעלמות מהעונשים, ותלייתם במקרה.
אדם צריך לזכור שאין מקרה בעולם, והכל מגיע מהקב"ה!
אדם לא במקרה נהיה חולה, והמכונת כביסה לא במקרה מתקלקלת, וגם הרכב לא נעצר סתם. "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן הכריזו מלמעלה" (חולין ז:). ומכריזים למעלה על האדם לטובתו. בכדי למרק עוונותיו, או שהייסורים הם ניסיון בפני עצמו, לבחון את האדם באמונתו.
ברגע שמגיע ניסיון או תקופה פחות טובה, עלינו להתבונן במעשינו ולבדוק בשל מה הגיעה המכה, ולהשתדל לשפר את התנהגותנו. אך אם אדם מתעלם ממה שהכריזו עליו בשמים, וחושב שהכל בעולם מתרחש במקרה, ותולה בדברים גשמיים את הסיבות לנפילתו. מן השמיים ימשיכו וימשיכו להכריז, עד שיואיל האדם בטובו להבין, מיהו ה"מכה" האמיתי.