משל ולקחו
-
לזהות את המלך
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.. (פרק מה' פסוק ג') משל (בית יצחק) למלך שרצה לבדוק איך תושבי מדינתו מעריכים אותו, לשם כך החליף את בגדיו לבגדים פשוטים וסייר בעיירות של מדינתו. בבואו לאחת העיירות, ניגש לראש העיר ושאלו אולי הוא יודע היכן יש בעיר הזאת אכסנייה? זעם עליו ראש העיר וגרשו בצעקות רמות, שזה אינו תפקידו להתעסק בזה.…
קרא עוד... -
חיסול מתוחכם
כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ (מתוך על הניסים) ידעו היוונים שבכדי לחסל את עם ישראל באופן מוחלט, לא יעזור מה שעשה המן הרשע בגלוי ובמוצהר "להשמיד ולהרוג". אלה צריך לפעול בשקט מתחת לפני השטח, לתת לעם ישראל לזנוח את המצוות ח"ו, ועם זאת לתת להם הרגשה שאין בכך שום דבר נורא. משל לנשיא רוסיה שבא לבקר את נשיא ארה"ב. נשיא ארה"ב הכניס את…
קרא עוד... -
מבקש שלווה בעולם הזה
וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן (פרק לז' פסוק א') וכותב על כך המדרש רבה (בראשית פד' ג'): "אָמַר רַב אַחָא: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה וּמְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַשָֹּׂטָן בָּא וּמְקַטְרֵג. אָמַר: לֹא דַיָין שֶׁהוּא [השכר] מְתֻקָּן לָהֶם לָעוֹלָם הַבָּא, אֶלָּא שֶׁהֵם מְבַקְּשִׁים לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה בָּעוֹלָם הַזֶּה?" על כך מביא הבן איש חי משל לשני חמורים שנשאו עליהם משא גדול. חמור אחד סחב שק מלח, והחמור השני…
קרא עוד... -
זה לא אדם, זה דחליל!
בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ.. (פרק מ פסוקים יט') המגיד מדובנא שואל: והרי חלומם של שר המשקים ושר האופים מאוד דומים, מדוע אם כן, פתר יוסף כי שר המשקים ישוב לתפקידו ואילו את שר האופים יתלו? את ההסבר לכך הביא על ידי משל למה הדבר דומה: לצייר אחד שצייר ציור נפלא! בציור נראה אדם הנושא על ראשו סל ובו ככר לחם. עמדו שני…
קרא עוד... -
מעשה אבות סימן לבנים
וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ! וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ.. לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת. (פרק לב' פסוק ח') רש"י מפרש את פסוק זה: "וַיִּירָא", שמא ייהרג. "וַיֵּצֶר לוֹ", אם יהרוג הוא את האחרים. ושואלים חז"ל: לשם מה הביא הקב"ה על אבותינו ייסורים כל כך גדולים, מציאות של פחד, ומאורעות קשים, עד שהם זעקו אל ה' שיושיע אותם ואת בניהם? המגיד מדובנא השיב בדרך של משל: בכפר אחד היו כמה חולים, אך לא…
קרא עוד... -
איזהו עשיר השמח בחלקו (שלו!)
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ! (פרק כח' פסוק כ') כותב על כך ה"כלי יקר": שביקש יעקב "שימנעהו ה' מן זהב ורוב פנינים.. שלא יתן לו לחם יותר מכדי אכילתו, ובגד יותר מכדי צרכו, וינצל מן החטא".. כי "העושר הוא המעוור עיני בעליו, ומונע את האדם מן הדרך הישר"! עכ"ל. ההסתפקות במועט היא העושר! היה היה…
קרא עוד... -
לצאת בשלום מלוע הארי
כַּאֲשֶׁר לֹא נְגַעֲנוּךָ וְכַאֲשֶׁר עָשִׂינוּ עִמְּךָ רַק טוֹב וַנְּשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם! (פרק כו פסוק כט') מה ראו אבימלך וחבורתו להתפאר בעצמם שלא נגעו ביצחק אבינו ועוד שלחוהו בשלום?! מדרש רבה מבאר את הפסוק הזה במשל לאריה שטַרף טרף ונתקעה עצם בגרונו. יצא האריה בהצהרה לכל חיות היער: "כל מי שיבוא ויוציא העצם מגרוני, אתן לו שכרו כיאה למלך החיות ביד רחבה". לשמע הקריאה הגיע בזריזות עוף הנקרא: "הקורא המצרי", אשר לו…
קרא עוד... -
כל מסמר יוצר חור עמוק…
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב. (כו כח') רבקה ידעה שיעקב הוא הבן הצדיק והוא ממשיך השושלת והמורשת כי הרי קיבלה זאת בנבואה (שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וכו'.. ). ואם כך מדוע לא סיפרה זאת ליצחק ונתנה לו לטעות אחר עשיו שהיה צַיִד בפיו? והסבירו חז"ל שיצחק נביא היה וה' היה מדבר עמו תדיר, ועם כל זאת לא הודיע לו שעשיו רשע. ורבקה חששה שאם תגלה…
קרא עוד... -
פן אשבע, ושמנתי…
גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם! תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. (פרק כג' פסוק ד') הייתכן שאברהם אומר שהוא גם גר וגם תושב?! הרי אלו הם שני הפכים גמורים! הגר הוא עראי, והתושב קבוע… בעניין זה אמרו חז"ל: העולם הזה הוא פרוזדור בפני העולם הבא, אם האדם מבין שהוא גר [זמני] בעולם הזה, הרי הוא תושב לעולם הבא ומובטח לו חיי נצח. אך אם חלילה אדם מרגיש תושב בעולם…
קרא עוד... -
לחסוך פרוטת נחושת…
וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד! (פרק יח' פסוק כ') לאנשי סדום, היו חוקים שמטרתם הייתה לשמור על ממונם מפני אורחים וקבצנים. "החפץ החיים" מביא משל לאיכר פשוט אשר העמיס את עגלתו בתבואה משדהו, ונסע למכור אותה בעיר הגדולה. כאשר הגיע האיכר לעיר, מיד נמצאו רבים שרצו לקנות את התבואה המשובחת, אולם האיכר חשש שמה ירמו אותו הקונים ויקחו ממנו שקי תבואה ללא תשלום. משום…
קרא עוד...
