וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו, וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב. (כו כח')
רבקה ידעה שיעקב הוא הבן הצדיק והוא ממשיך השושלת והמורשת כי הרי קיבלה זאת בנבואה (שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וכו'.. ). ואם כך מדוע לא סיפרה זאת ליצחק ונתנה לו לטעות אחר עשיו שהיה צַיִד בפיו?
והסבירו חז"ל שיצחק נביא היה וה' היה מדבר עמו תדיר, ועם כל זאת לא הודיע לו שעשיו רשע. ורבקה חששה שאם תגלה את הנבואה שקיבלה על עשיו ויעקב, יתכן ויצחק יפגע מכך שהיא קיבלה נבואה כזו חשובה ואילו ממנו זה היה נסתר. ולכן העדיפה לשמור זאת לעצמה, והכל בכדי לא לפגוע בכבוד בעלה..
מספרים על זוג שחיו יחד, והבעל לא היה זהיר בכבוד אשתו, הוא היה חד לשון ופגע בכבודה תדיר.
לימים, יצא לנוח בגינת החצר של ביתם, וראה על אחד העצים הרבה מסמרים שהיו תקועים עד חציים בעץ. תמה האיש ושאל את אשתו לפשר הדבר, אמרה לו אשתו, זוהי מזכרת עבורי, בכל פעם שאתה פוגע בי ומעליב אותי, אני תוקעת בעץ מסמר עד חציו, וכך אני זוכרת כמה פגעת בי!
הביט הבעל בעץ שהיה מלא מסמרים לכל אורכו ורחבו, וחשכו עיניו, הרי פגע באשתו אין ספור פעמים ולא שם אל ליבו! מיד התחרט והבטיח לאשתו כי מעתה ישפר את דרכיו ויתנהג אליה בכבוד. אך בקשה אחת היא לו ממנה, בכל פעם שאתנהג אלייך בכבוד, תוציאי מסמר אחד מהעץ, עד שבסופו של דבר לא ישארו מסמרים בעץ…
הסכימה האשה, ואכן, מאותו יום הבעל שיפר את דרכיו והתנהג אל אשתו בכבוד רב, והיא עמדה בהבטחתה ובכל פעם הורידה מסמר אחר. עברו ימים וחלפו שנים, יום אחד הבעל יוצא לגינת החצר, והנה העץ נקי ממסמרים. שמח מאוד ומיד קרא לאשתו ואמר, הביטי רעייתי, הצלחתי להתנהג יפה, והנה העץ נקי ממסמרים!
ענתה לו אשתו החכמה, אכן, על העץ אין יותר מסמרים, אבל החורים… החורים נשארו!
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
