משל ולקחותיקון המידותקרח

מוציאים את האדם מן העולם!

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד!     (פרק טז פסוק יט')

קרח נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה (רש"י פרק טז פסוק א') וזה מה שגרם לו לפתוח במחלוקת.

ומה ה״רווח״ שיצא לו מקנאה זו? לא קיבל את מה שרצה, הביא לאבדון את עצמו ואת כל עדתו ונבלעו חיים באדמה הם ורכושם…

״הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם!״ (אבות ד כא')

בכפר קטן שבגליל חיו בשכנות שני קנאים וצרי עין אחמד וסמיר, ולכל אחד מהם היה סוס. לסמיר היה נדמה משום מה שהשכן שלו – אחמד ״שם עין״ על הסוס שלו, הוא ראה את אחמד מסתכל על הסוס שלו בעיניים חמדניות… והוא פחד ששכנו יגנוב את הסוס. כדי להגן על רכושו, החליט סמיר 'לסמן' אותו וקצץ לו את קצה האוזן השמאלית, כך לא יוכל אחמד לטעון שזה הסוס שלו.

לא קשה לתאר כמה כעס סמיר למחרת, כשראה שגם אחמד קצץ לסוס שלו את קצה האוזן השמאלית, בדיוק באותו מקום.

״קלטתי אותך!״ סינן סמיר, והבין שכנראה השכן החמדן באמת מעוניין בסוס שלו. אחרת למה שיקצץ לסוס את האוזן בדיוק באותו מקום שהוא קצץ?!… הלך וקצץ את זנבו של הסוס.

הדם עלה לו לראש כשראה למחרת את סוסו של אחמד רועה באחו וגם הוא חסר זנב. ״קנאי חמדן וחסר בושה!״ כינה סמיר את שכנו החמדן, הלך ושבר את רגלו הימנית של הסוס.

אחר הצהרים נפגשו שניהם, אחמד וסמיר, במרכז הכפר כשרגלי הסוסים של שניהם שבורות. ״טיפשים מטופשים״, צעק לעברם אחד השכנים, 'עד מתי תמשיכו להתעלל בסוסים המסכנים שלכם?! אתם עוד תהרגו אותם בסוף!!!..״

סמיר קפץ וקרא: 'ומה אעשה?! שכני ה״יקר״, אחמד, ״שם עין״ על הסוס שלי, הייתי חייב לסמן אותו כדי שהוא לא יחליף לי אותו!״ ״וגם אני!״ קפץ אחמד, ״גם אני הבחנתי כבר מזמן שסמיר ״שם עין״ על הסוס שלי והחליט להחליף אותו בשלו, הייתי חייב לסמן אותו!…

״תגידו נפלתם על הראש?!״ התריס לעברם השכן, ״אתם לא רואים שסוס אחד שחור וסוס אחד לבן?!…

שיש באדם מידות רעות כקנאה, תאוה או כבוד – אין שכל,  אין מחשבה,  אין שקול דעת –  אין אדם בעולם!

Print Friendly, PDF & Email
הצג יותר

מאמרים קשורים

השאר תגובה

Back to top button