משל ולקחואמונה וביטחוןתפילהעקב

השאלה היא: כמה זה דחוף לך?

כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם  (ֹפרק ג' פסוק כג')

קבוצה של סוחרים נכנסה אל אכסניה אחת שעמדה לה על אם הדרך. בקשו האורחים מבעל האכסניה שיגיש לפניהם מזון ומשקה, והלה שהכיר באורחים שממון בכיסם, הזדרז לערוך לפניהם את השולחן.

מה ברצונכם לאכול? שאל האכסנאי.

ברצוני, אמר האחד- לאכול נזיד בשר משובח. וברצוני, אמר האחר- לאכול דג טרי. וכך מנו הסוחרים אחד לאחד כל מיני מטעמים ערבים איש איש כאוות נפשו.

לפתע נשמע קול חלש מאחת הפינות: "אנא! הגש לי לחם כי רעב אני"… היה זה אורח עני שהזדמן אף הוא לאותה אכסניה. עזב האכסנאי את אורחיו ומיהר להגיש לחם לפני האיש.

האם עני זה קודם לנו? שאלו הסוחרים. והלא מזמינים אנו סעודת מלכים, ואתה מעדיף על פנינו לשרת את העני הזה תחילה?…

אתם, השיב האכסנאי, מבקשים לעצמכם מעדנים, ואילו עני זה מבקש לחם להחיות את נפשו, כי מי יודע כמה זמן לא בא כל אוכל אל פיו…

כך הוא גם הנמשל, אמר המגיד מדובנא. לעיתים עומדים בעלי תאווה בתפילה ומבקשים בקשות שונות ומשונות להרבות את חפציהם וכבודם לעני כל. לעומתם עומד אדם בתפילה ומבקש בדמעות לחם לילדיו הרכים… פונה הקב"ה אל תפילתו של זה, ועונה  לה מיד, כי אדם זה מבקש על  נפשו ועל נפש ילדיו!

Print Friendly, PDF & Email
הצג יותר

מאמרים קשורים

השאר תגובה

Back to top button