חדר אחד קטן מכל הארמון.
וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם! (פרק כה פסוק ח')
הקב"ה מבקש לבנות לו מקדש: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" המדרש מביא משל למה הדבר דומה:
למלך שהייתה לו בת יחידה שאהב אותה מאד ונפשו קשורה בנפשה. יום אחד הגיע מלך ממדינה אחרת וביקש לשאת את בת המלך לאשה.
המלך לא ידע את נפשו מרוב שמחה מחד, אך עצם המחשבה שביתו תלך למדינה אחרת העיב על השמחה מאידך…
לבסוף קרא המלך לחתן ואמר לו: "ראה! ביתי זו בת יחידה היא, וקשה עלי המחשבה שעלי לעוזבה ותיסע היא עימך למדינה אחרת. מי יודע מתי אראנה שוב?… מצד שני אינני יכול לומר לך אל תיקח אותה שהרי אשתך היא. אלא טובה אחת אני מבקש ממך: עשה לי חדר קטן בארמונך ואדור אני אצלך…"
כן הוא הנמשל: אומר הקב"ה לישראל: בני, נתתי לכם תורה. לפרוש ממנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה – גם אינני יכול. אלא בקשה לי אליכם: בכל מקום שאתם הולכים עשו לי בית שאדור בתוכו. שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם – בליבו של כל אחד ואחד מכם…