לעשות רצונו, כרצונו.
קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.. וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה! (פרק כב פסוק ב')
רבי אברהם חכם, רבה של כרמן שבפרס נתן משל למה הדבר דומה:
מעשה במלך שהקים מדינה לתפארת וכל אחד מהשרים רצה לתת למלך הנכבד, מתנה. ראש השרים ריכז את כולם והוחלט פה אחד שהמתנה מכולם תהיה להכין למלך כתר זהב משובץ יהלומים.
אמרו ועשו, ריקעו את הכתר שיבצוהו יהלומים כאשר את היהלום המרכזי בכתר החליט ראש השרים להביא בעצמו.
על מנת לגייס סכום עתק שכזה, מכר את ביתו וכל רכושו וחיפש יהלום מתאים אך לא מצא. נדד למדינות רחוקות ובדרך לא דרך מצא יהלום בגודל של ביצה נדיר ביופיו. שילם השר את שוויו שלמעשה הוא היה כל רכושו וחזר לארמון. משהגיע אל המלך וראה אותו יושב עם יתר השרים. הוציא את האבן והכל התפעלו מיופייה הנדיר וגודלה המדהים.
אין זה יהלום! קבע המלך. "יהלום צריך ללטש עם יהלום, מהיכן הושג יהלום גדול מזה?!. אינני מאמין שזהו יהלום אמיתי" פסק נחרצות!. המלך אף ביקש מהשר שלידו לנסות לשבור את היהלום ולראות אם זה באמת חזק ואם אכן מדובר ביהלום אמיתי. השר נבהל ופחד לשבור יהלום כל כך יקר ועוד שהושקע בו ממון רב ואמור להתנוסס בכתר המלך והתחנן אל המלך לצוות על מישהו אחר כיוון שאיננו מסוגל… כך ביקש המלך מיתר השרים ואף אחד לא הסכים לנסות לשבור אותו. ואז קרא המלך לראש השרים שמכר את כל רכושו על מנת לרוכשו וביקש ממנו: "נסה אתה!"…
"בשמחה!" צעק ראש השרים וביקש פטיש. משהובא לפניו פטיש נתן מכה חזקה. היהלום לא נשבר והפטיש נבקע לשניים. הכל נשמו לרווחה ופלטו פה אחד: "אתה ידעת מראש!" אמרו בהקלה.
"לא ולא!!!" – הצהיר ראש השרים. "אם כן – כיצד העזת לנסות?!" שאלו. אמר להם: "שוטים שבעולם, לשם מה אתם חושבים הקרבתי את כל רכושי? האם כדי להשיג אבן יקרה? לא ולא! הקרבתי הכל לכבודו של המלך ומה הוא כבודו אם לא עשיית רצונו?! – גם כשהוא מצווה להכרית ולנתוץ!…" קם המלך מכסאו, חיבקו והורה להכפיל את רכושו ומינהו למשנה המלך…
כן הוא הנמשל: אברהם אבינו לא התייחס לבקשה של ה' וניסה למצוא בה טעם, אלה היה מוכן להקריב את בנו רק כיוון שזה היה רצונו של המלך.